פסק דין בתיק ע"א 14220-03-11

1.     בפניי ערעור הקובל על קבלת תביעתו הכספית של המשיב בסך 125,513 ש"ח כנגד המערערת בעקבות שיפוץ דירתה.

 רקע עובדתי

2.     המערערת הינה עולה חדשה אשר בחרה להשתקע, בבית ברחוב המרגניות 9, בנתניה (להלן: "הבית"). המשיב, קבלן שיפוצים במקצועו, עובד גם תחת השם: "א.ד.ר. פרויקטים". בין המערערת למשיב נחתם חוזה בתאריך 09/12/07 ובו הוסכם על היקף עבודות שיפוץ בבית על סך 163,000 ש"ח לא כולל מע"מ, עם תאריך סיום 09/01/08, כאשר בגין כל יום חריגה מתאריך היעד ייקנס המשיב בסך 50 דולר ארה"ב, וזאת אם החומרים יסופקו למשיב במועד (נספח ת/א לתיק המוצגים מטעם המערערת, להלן: "ההסכם"). בתאריך 18/12/07 נחתם נספח להסכם ובו הוסכמו עבודות שונות מאלו שהוסכמו בהסכם המקורי, במסמך תוספות, ובוטלו עבודות רבות. בסופו נקבע כי התמורה תוקטן ותעמוד על 91,000 ש"ח לא כולל מע"מ, ובנוסף מועד סיום כלל העבודות נדחה לתאריך 13/01/08 (נספח ת/ב לתיק המוצגים מטעם המערערת, להלן: "הנספח").

3.     התשלומים בנספח נקבעו כך (ראו סעיף 13 לפסק-דינו של השופט המלומד):

1)     תשלום ראשון נקבע במועד חתימת הנספח בסך 10,000 ש"ח.

2)     שיק על סך 50,000 ש"ח, התקבל בתאריך 28/12/07 לתאריך 23/01/08.

3)     בסיום העבודות היתרה תשולם במזומן.

4.     בס' 5 למסמך התוספות נקבע: "[צפוי] עקוב ( צ"ל עיכוב) במסירת העודה (צ"ל העבודה) בגלל המזמין בגלל חוסר כסף" (ההוספות והתיקונים אינם במקור, ג.ג.).

5.     בתאריך 23/01/08 הפקיד המשיב את השיק בבנק אולם זה חולל בשל העדר כיסוי מספיק. בעקבות אי-תשלום השיק הפסיק המשיב את העבודות בבית המערערת והחלה התכתבות בין עורכי הדין מטעם הצדדים. בתאריך 17/02/08 הוגש השיק לביצוע ללשכת הוצל"פ. במסגרת ההליך ניתנה למערערת רשות להתגונן. המערערת תבעה את המשיב (3.7.08) בגין האיחור בעבודה, אי השלמתה, פיצוי מוסכם, חפצים שלטענתה נגנבו ועוגמת נפש,  על סך 125,500 ש"ח. המשיב הוסיף תביעה נוספת להשלמת הסכום לו התחייבה המערערת בנספח.

6.     אין מחלוקת בין הצדדים על אי סיומן של העבודות המוסכמות נכון לתאריך 13/01/08.  המחלוקת היא בנושא עילת העיכוב.  אין חולק שהמערערת כשלה מלהביא פריטים נדרשים כגון גופי תאורה וכיו"ב. המשיב טען שאי אספקתם של חומרים שונים מנעה ממנו השלמת העבודה. בין כך ובין כך, הושלמו, לטענת המשיב,  80% מהעבודות עליהם הוסכם בנספח, וכראיה הביא את חוות דעתו של המהנדס יצחק אולשנברג אשר תמך בטענותיו אלו (נספח ת/י לתיק המוצגים מטעם המשיב, להלן: "המהנדס"). מנגד, המערערת טוענת שהושלמה רק רבע מהעבודה ולחיזוק טענתה הביאה את חוות דעתו של השמאי שגיא קלישובסקי (נספח נ/ו לתיק המוצגים מטעם המערערת, להלן: "השמאי").

7.     הדיון בכלל התביעות אוחד ובימ"ש קמא דחה את תביעתה של המערערת וקיבל את תביעתו של המשיב. 

הפלוגתאות

8.   אלה טענות המערערת:

1)     הפריטים שהמערערת התעכבה מלהביאם אינם קשורים לעיכוב בעבודה. כך למשל, אין קשר בין אי הבאת גופי תאורה לבין נקודות חשמל חשופות וכן הלאה (ס' 16, 21 לעיקרי הטיעון מטעם המערערת). כל טענה אחרת ע"י המשיב, אשר הודה באי השלמת כלל העבודות, הינה טענת הודאה והדחה כאשר נטל ההוכחה מוטל לכתפיו (ע"א 11100/02 רונן חצור נ' ניסים דותן, [פורסם ב"נבו"], 16/02/04).

2)     בימ"ש קמא לא קבע באופן מפורש את הפרת התחייבותה של המערערת לספק את הפריטים למשיב. בימ"ש קמא הסיק, לטענתה, את האיחור מהנספח שצפה פני עיכוב בגין המזמינה. אולם העובדה שהצדדים להסכם בחרו שלא לשנות תאריך מעידה על כך שאף אם תיכשל המערערת מלספק את החומרים, אין בכך כדי להצדיק עיכוב בידי הקבלן-המשיב. כחיזוק, מביאה המערערת את מכתבו של המשיב ובו קובלנה על חילול השיק, שאינו מזכיר כלל אי אספקתם של החומרים הנדרשים (ס' 17-20, 22-26 לעיקרי הטיעון מטעם המערערת). כן מביאה המערערת את לשון ההסכם "למעט תיקונים וגמר ועבודות בסוף" ומבקשת ללמוד מכך על עבודות כגון התקנת דלתות וכלל העבודות אשר מחד חומריהם עוכבו ע"י המערערת אולם מאידך אין הם מעכבים את גמר השיפוץ.

3)     השיק שנמסר הינו לביטחון ולא כתשלום לפירעון, או לשון אחר: התשלום היה מותנה ולא קטגורי. לדידה של המערערת, היה עליה לשלם יתרה של 81,000 ש"ח לא כולל מע"מ רק בגמר העבודות (ס' 27-48 לעיקרי הטיעון מטעם המערערת).

4)     ממשיכה המערערת לקבול על החלטתו של בימ"ש קמא בעניין חוות-דעת המומחה-המהנדס אותה העדיף השופט המלומד, סעיף 19 רישא לפסק-דינו.

5)     היה על בימ"ש קמא לקזז סכום של 10,000 ש"ח אשר שולם ע"י המערערת כמקדמה, מסכום התביעה שנפסק לטובת המשיב.

דיון